הפרויקט שולחן עבודה נהגה ונוצר בזמנים חריגים וחסרי תקדים של מגיפה עולמית. המוזיאון, כמו שאר מוסדות התרבות, נאלץ לסגור את דלתותיו בפני קהל המבקרים. מצב כפוי זה הביא לניסיון להרחיב ולהגמיש את הגבולות הפיזיים, ולשאול: כאשר המוזיאון סגור, היכן הוא יכול להתקיים? 

          מתוך כך, פנה המוזיאון למספר אמניות ואמנים בהצעה ליצור סרטונים עצמאיים קצרים שיחשפו את המקום שבו מתפתחת היצירה: שולחן העבודה. הסרטונים שנוצרו בתנאים יוצאי דופן אלה מאפשרים היכרות עם העולם המגוון של האמנים ועם החומרים היקרים להם בסביבתם הקרובה, שמהווים להם מקור השראה ועוטפים את חייהם ואת המעשה האמנותי שלהם.

          מנעד העבודות שנוצרו במיוחד עבור הפרויקט מאיר את כותרתו — שולחן עבודה (ובאנגלית, Desktop) — כשיבה אל ״נקודת האפס״, אל היסודות הפיזיים והרעיוניים של יצירת האמנות. השם מתייחס הן לשולחן העבודה הפיזי של האמנים המשתתפים והן לזה הדיגיטלי, הצבעה מפורשת על טבעו של הדימוי הממוסך בתקופה שבה הוקצנו יחסי הגומלין בין הממד הפיזי לווירטואלי.